משרד עו"ד וינברג נ' הולצברג ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן:"המבקשים") לדחיית התובענה שהוגשה כנגדם ע"י התובעת (להלן:"המשיבה") על הסף בשל העדר יריבות בין הצדדים בהתאם לתקנות 100- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:"התקסד"א).

רקע עובדתי, תביעה זו הינה בגין אי תשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים, אשר סיפקה המשיבה ,לטענתה,למבקשים 1 ו-2 הנוגעים להרחבת תחנת דלק בעיר ערד אשר ניהלו; וכן שירותים משפטיים נוספים.

תמצית טענות המבקשת:

לטענת המבקשים דין התביעה להידחות על הסף לאור העובדה כי כתב התביעה אינו מראה כל עילה אישית נגדם. כתב התביעה ונספחיו מעידים ללא כל ספק כי עילות התביעה הן כנגד חברה בע"מ ולא כנגד המבקשים אישית ובמיוחד המבקשת 1.

המשיבה השמיטה בכוונה מכתב התביעה את העובדה שתחנת דלק בערד הינה חברה בע"מ על מנת להטעות את ביהמ"ש. לו ציינה המשיבה בכתב התביעה כי השירותים ניתנו לחברה בע"מ, הייתה התביעה נמחקת זה מכבר.

המבקש 2 התקשר עם המשיבה כבעל החברה, דהיינו, החברה כאישיות משפטית נפרדת היא זו שהתקשרה עם המשיבה. מלוא השירותים המשפטיים שניתנו ע"י המשיבה נוגעים לחברה בלבד.

נספח ב' ו-ג לכתב התביעה הינם מכתבים שלא נחתמו ע"י מי מהצדדים וכל אשר נכתב בהם מעיד ללא כל ספק כי השירותים המשפטיים ניתנו לתחנת הדלק שהיא חברה בע"מ.

המבקשת 1 אינה בעלת מניות בחברה ולא נשאה שום תפקיד בחברה המבקשת הינה אשתו של המבקש 2. הסיבה היחידה לצירופה של המבקשת 1 לכתב התביעה הייתה העובדה שכנגד המבקש 2 לא ניתן להפעיל הלכים בהוצל"פ עקב מצבו הרפואי והנפשי.

המבקשת ידעה וחששה שלא תוכל להיפרע עקב הסכנה לפשיטת רגל של החברה, ולכן הגישה תביעה אישית כנגד המבקשים.

החברה אינה מכחישה שנותרה חייבת למשיבה בגין השירותים המשפטיים שניתנו לה, החברה מתכחשת לסכום התביעה.

תמצית טענות המשיבה:

הטענה העובדתית המפתיעה באשר להיעדר יריבות, לא נטענה במסגרת כתב ההגנה שהוגשה מטעם המבקשים ונטענה לאחר מתן פסק הדין המהווה שינוי חזית ודינה להימחק על הסף.

המשיבה מציינת כי הטענה להעדר יריבות הועלתה לראשונה בבקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק הדין אשר נדונה בהחלטתי בבש"א 174650/07 שם קבעתי כי טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה והינה בגדר הרחבת חזית ביחס לכתבי הטענות המצויים בתיק.

המבקשים בבקשתם מודים באופן מפורש כי טענת היעדר יריבות הינה הגנתם היחידה. טענה זו הינה טענה כבושה אשר נטענה באופן סתמי וכללי מבלי פירוט מתחייב ומבלי שיהא לה ביסוס כלשהו ומטרתה להתחמק ממילוי התחייבויותיהם לתשלום שכר טרחתה של המשיבה.

טענת היעדר היריבות אשר הועלתה בבקשה מצריכה הכרעה בשאלה מי הנושא בחובת תשלום שכר טרחת המשיבה בגין השירותים המשפטיים אותם העניקה, הכרוכה בבירור עובדתי ומשפטי.

קיימת יריבות משפטית בין בעלי הדין בתובענה והמבקשים הינם צד דרוש והכרחי לניהולה; המבקשים פנו בשם עצמם ולא בשם תחנת הדלק על מנת לקבל שירותים משפטיים. עובדה זו נלמדת מסעיף 1 לתצהיר המבקשת 1 ומסעיף 5 לתצהירו של המבקש 2 במסגרתם הצהירו כי פנו בעצמם למשיבה לקבלת שירותים משפטיים עבור תחנת הדלק.

המבקשים מעולם לא העלו כל טרוניה כלפי המשיבה באשר לחשבונות שהוצאו על שמם ולא על שם תחנת הדלק וחלקם אף נפרע ע"י המבקשים; המשיבה מעולם לא התקשרה בהסכם שכר טרחה עם תחנת דלק ומעולם לא הוצאו חשבונות על שם תחנת הדלק. בהתנהגותם אישרו את קיומם של הסכמי שכר הטרחה כאשר פרעו חלק מחשבונותיהם בהתאם לשכר הטרחה הראשון והסכם שכר הטרחה השני.

העובדה שתחנת הדלק הוקצתה למבקש 2 באופן אישי יוצרת זהות מוחלטת בין המבקש 2 לתחנת הדלק, השומטת את טענתם המופרכת של המבקשים לפיה השירותים המשפטיים ניתנו לתחנות הדלק בלבד.

במסגרת הטיפול המשפטי השוטף אשר סיפקה המשיבה למבקשים טיפלה בין היתר גם בהליך עמ"ק 20334/03 מדינת ישראל (עיריית ערד) נ' אבשלום הולצברג אשר במסגרתו הוגש כתב אישום כנגד המבקש 2 בהתאם לחוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 וכן העניקה טיפול משפטי לעניין הסרת עיקולים שהושתו באופן אישי על המבקש 2. ובנוסף ייצגה את המבקשים בת"פ (ב"ש) 4426/04 מדינת ישראל (משרד התשתיות הלאומיות ת"א) נ' אבשלום ושמחה הולצברג, במסגרתו הוגש נגדם כתב אישום לפי חוק התקנים תשי"ג- 1953.